נשמה אחת

אשתי נפטרה בשנה שעברה עקב סיבוכים של דמנציית Lewy body‏ (LBD). באופן טבעי, הקדשתי זמן רב למחשבות על חיינו ועל המסע המשותף שחלקנו. הקשבתי למטפלים רבים ששיתפו את סיפוריהם והביעו את תסכוליהם בזמן הטיפול. אני מקווה שהרהוריי יוכלו להציע מעט נחמה ואולי תובנה עבור המסע האישי שלכם כמטפלים. אני לא רופא, ואין לי שום מומחיות רשמית; אני רק מטפל לשעבר שאכפת לו, בדיוק כמוכם.

הגעתי למסקנה שיש שלושה סוגים עיקריים של מטפלים עבור יקיריהם עם LBD. סוג אחד הם אלו שפשוט לא בנויים להיות מטפלים (כולנו לא כאלו) או שכועסים על המצב ו/או על יקירם על כך שהם חשפו אותם למחלה האיומה הזו בשנות פריחתם. אכן, זו מציאות קשה. התקווה היא שהכעס והטינה האלו יעברו, אך אם לא, אז מוסד סיעודי עשוי להיות ההחלטה הטובה ביותר עבור שניכם. סביר להניח שכבר קיבלתם את ההחלטה הזו בליבכם ואתם יודעים שזה לטובתכם ולטובת יקירכם. זו החלטה אמיצה.

הסוג הבא הוא מישהו כמוני. מאז שאשתי נפטרה, חברים ובני משפחה רבים פנו אליי ואמרו שתמיד ראו בנו "אדם אחד" ולא כיחידים. אחרי קריאה מרובה, אני יודע ומאמין שהיינו "נשמה אחת" שחוברה יחדיו. אם היה לכם קשר דומה, סביר להניח ששניכם חלקתם שותפות מלאת אכפתיות וחוויתם רגעים נפלאים של נתינה לאנושות, כפי שאנחנו עשינו. התרומה העמוקה הזו היא שגרמה לי לתהות "למה זה קרה לנו?". למרות זאת, בכל בוקר כשהתעוררנו, הבטחתי לה ש"אעשה את הטוב ביותר שאני יכול" באותו יום. עם זאת, חיפשתי ללא הרף מוטיבציה נוספת לטפל באשתי מעבר לאהבתי האינסופית אליה.

סוג המטפל השלישי – והסוג שאני מקווה להגיע אליו – הוא זה שאולי נאבק עם תהליך קבלת ההחלטות שלו. אל תטעו, זה לא מסע קל ואף אחד מאיתנו לא נרשם אליו. אחד הרגעים הקשים ביותר שלי הגיע כשהיא הפסיקה לומר לי "אני אוהבת אותך", מילים שהבענו אחד לשנייה בכל לילה לפני שעצמנו את עינינו. כשימיי כמטפל הסתיימו, התחלתי להקדיש זמן רב יותר לקריאה ולהרהורים כדי לנסות ולהבין מדוע כל זה קרה לנו. אני מאמין שאולי גיליתי מה הייתה אותה מוטיבציה מועילה נוספת. האמונה שלי היא שאשתי התכוננה למשימתה הבאה בחיים: לטפל וללמד את כל הנשמות האבודות ביקום איך להיות טובות יותר. זו הייתה המתנה שלה בחיים האלו. ואני אסיר תודה שהייתי שם כדי לעזור לה לבצע את המעבר הזה. מדוע דווקא LBD הוביל אותנו לכאן, זה לא בשבילי לשפוט.

אם המילים שלי מהדהדות בכם כלל ואתם עוברים יום קשה במיוחד, הביטו בעיניו של יקירכם, חייכו בעדינות, ודעו שהאדם המיוחד הזה נבחר להמשיך את מתנתו על ידי עזרה לאחרים כפי שתמיד עשה. ואתם הייתם שם כדי לעזור להם לאורך הדרך.