שלושה טיפים מקצועיים למטפלים באנשים עם דמנציה

1. קבלו אבחנה מדויקת. קיימים מעל 100 סוגים שונים של דמנציה. אובדן זיכרון, במיוחד כשהוא פוגע ביכולת לנהל את ענייני היום-יום, לא אמור להיחשב כחלק טבעי מהזדקנות. הקפידו להשוות את האדם רק למצבו בעבר, ולא לאנשים אחרים עם דמנציה (למשל, אדם שנהג לארח מסיבות ארוחת ערב וכעת מתקשה לעקוב אחרי מתכון). קבלת אבחנה רשמית לגבי הגורם לדמנציה מאפשרת למטפל לשתף פעולה עם הצוות הרפואי, להשיג משאבים ספציפיים לסוג הדמנציה, להוות סנגור עבור האדם עם הדמנציה, ולהרחיב את הידע על הציפיות והפרוגנוזה של המחלה. דמנציית Lewy body, בפרט, יכולה להיראות אחרת ממחלת אלצהיימר, עם קשיים ויזו-מרחביים בולטים יותר, שינויים בתנועה ושינויים בתשומת הלב ובערנות. חולים עשויים לסבול מחרדה ודיכאון או משינויים אחרים בגוף, כגון עצירות. הזיות ויזואליות יכולות להופיע בשלבים מוקדמים של המחלה, אך לא אצל כל מי שסובל מ-LBD. קבלת אבחנה של LBD לוקחת בדרך כלל זמן רב יותר, ומטפלים נאלצים לעיתים קרובות לחפש עצות ממספר ספקים. חולים מאובחנים לעיתים קרובות בצורה שגויה בתחילה. פנייה לייעוץ במרכזים שהוקמו במיוחד לאבחון וטיפול בהפרעות זיכרון או הפרעות תנועה היא לרוב מועילה, שכן ספקים אלו נוטים יותר להכיר את ה-LBD.

2. דעו מתי לבקש עזרה. מטפלים נוטים יותר לחפש עזרה נוספת כאשר מופיעים תסמינים של דמנציה כמו התפרצויות התנהגותיות או אי-נקיטת סוגרים. עם זאת, הזמן המדויק שבו מטפל זקוק לעזרה הוא החלטה אישית המבוססת על רמת הטיפול שהאדם עם דמנציה דורש, המיקום והזמינות של המטפל, וחששות פוטנציאליים לבטיחות בבית. מטפל אינו יכול להעניק טיפול אמיתי אם הוא חווה מצוקה רגשית, עומס, ואינו עונה על הצרכים האישיים או הבריאותיים של עצמו. משפחה וחברים עשויים לרצות לעזור אך זקוקים להנחיות ספציפיות לגבי הדרך לעשות זאת. שקלו ליצור לוח זמנים שבועי של מבקרים, המאפשר למטופל ולמטפל ליצור שגרה. שקלו משאבים אחרים כגון בתי ספר מקומיים לסיעוד/רפואה עם תוכניות התנדבות, תוכניות יום למבוגרים, או תוכניות דרך מוסדות אמנות ותרבות.

3. היו יזומים, לא תגובתיים. גם אם המטפל מרגיש שהוא מסתדר היטב כרגע, תכננו לעתיד ודעו אילו משאבים זמינים אם תזדקקו להם. אם לא קיימת אפשרות שהאדם עם הדמנציה יישאר בבית, אל תחכו למשבר כדי להכיר את האפשרויות המקומיות לטיפול מחוץ לבית. בררו לגבי רשימות המתנה פוטנציאליות או שיקולים פיננסיים. השלימו הנחיות מקדימות. מידע נוסף על טפסי מיופה כוח רפואי (HCP) זמין כאן (https://www.health.ny.gov/publications/1430.pdf). עבור חולים עם העדפות מובעות לגבי הימנעות או קבלת טיפול מאריך חיים, כאלו המתגוררים במוסדות לטיפול ארוך טווח, או כאלו עם פרוגנוזה של שנה ומטה, יש להשלים טופס MOLST (הוראות רפואיות לטיפול מאריך חיים) יחד עם מיופה הכוח הרפואי והרופא שלהם (https://www.health.ny.gov/professionals/patients/patient_rights/molst/).