התמודדות עם הזיות ומחשבות שווא – חלק א'

השהות לצד אדם אהוב שחווה הזיות היא חוויה מטלטלת, ולעיתים אף מפחידה מאוד. בבלוג זה נעסוק בהזיות "פשוטות". בחלק השני נדבר על המצבים המורכבים יותר של מחשבות שווא, עם או בלי הזיות.

פחד הוא לעיתים קרובות התגובה הראשונה שלנו כאשר אדם אהוב עם LBD רואה דברים שאינם קיימים, כי זה גורם לנו להרגיש חסרי אוריינטציה ואובדי שליטה. אבל לרוב, אין ממה לפחד. לכן, ברגע ההבנה הראשוני שהאדם האהוב רואה משהו שאינו שם... קחו נשימה. זה אולי מרגיש כמו משבר, אך בפועל זה לא. הקדישו כמה שניות להתחבר לעצמכם, פיזית ורגשית. פשוטו כמשמעו... הרגישו את כפות הרגליים שלכם על הרצפה. קחו כמה נשימות, והוציאו אוויר ל-א-ט ל-א-ט.

כעת, לאחר שעשיתם זאת, בחנו את המצב. זה לא הזמן להעמיד אדם על טעותו או לנסות להחזיר אותו בכוח למציאות. פעולה כזו כנראה תעציב אותו ותחריף את המצב, מה שעלול להפוך למשבר של ממש. במצבים רבים, עדיף פשוט לגלות סקרנות לגבי מה שהם רואים. ייתכן שהם מוצאים זאת מבלבל וזקוקים לדבר על מה שהם חווים.

בתחילת המחלה, האדם עם LBD עשוי לשאול אתכם אם אתם רואים את מה שהוא רואה. אם הוא מודע לאבחנה שלו ומסוגל לדבר על כך, תוכלו להסביר שזה חלק מהמחלה. נסו להרגיע ודברו בקול שקט ונינוח. הדבר המדהים ב-LBD הוא כיצד התפיסה של האדם יכולה להשתנות מרגע לרגע, והוא זקוק ליכולת לדבר על מה שהוא חווה. (עבור אנשים בשלב זה של המחלה, קבוצת התמיכה LBD Crew שלנו יכולה להיות לעזר.)

למדתי טכניקה פשוטה מאחת המטפלות של בעלי. כשהוא שאל אותה "מי הם כל האנשים האלה בחדר מאחוריי?", היא השיבה: "אני לא יודעת, כי לפעמים אתה מסוגל לראות דברים שאני לא, אבל מה שהם לא עושים כאן, אתה בטוח ואני כאן איתך". גישה זו מכירה במציאות שאתם לא יכולים לראות את מה שהם רואים, אך ללא שיפוטיות או תיקון של תפיסת האדם. לומר למישהו שהוא "מסוגל" לעשות משהו זה אפילו מעצים במידה מסוימת. אנשים עם LBD איבדו כל כך הרבה. לשמוע שהם מסוגלים לעשות משהו שאנחנו לא – זה פשוט נחמד. הבנתי זאת כשזכיתי להשתמש בתגובה הזו עם בעלי. כששאל אותי על משהו שראה, שאלתי אותו עם חיוך על פניי: "אני לא בטוחה מה אתה רואה. אולי אתה משתמש בכוחות-העל שלך כדי לראות דברים שאני לא יכולה?" על פניו עלה חיוך מרוצה וכמעט גאה, והוא הנהן בידיעה: "נראה לי שכן". הכל נשאר משחקי, ועד מהרה אותה הזיה הפכה ללא רלוונטית. לעיתים קרובות, כאשר ההזיה אינה מתחילה כמפחידה, גישה רגועה ועדינה יכולה לעזור להפיג את המצב. היא מכבדת את המציאות הסובייקטיבית של האדם, מה שסביר יותר שישאיר אותו רגוע. לעיתים קרובות האדם יסיח את דעתו וימשיך הלאה. בפעמים אחרות, לא נורא פשוט לתת לזה לחלוף מעצמו. בעלי אמר לי פעם: "היה לי כל כך כיף לאחרונה, לשחק עם הילדים הקטנים". הבנתי שלמעשה הוא הוזה ילדים קטנים, ולמען האמת – שמחתי שהוא נהנה מזה!

טריגר נפוץ להזיות יכול להיות חפץ הנמצא בצידו השני של החדר. דמנציית לוי (Lewy body dementia) משפיעה על הקליפה הראייתית במוח, מה שגורם לו לפרש לא נכון את המידע הנקלט. סוודר המונח על משענת הכיסא עשוי להיראות כמו אדם בעל שיער ארוך הבוהה בהם. לכן, לעיתים הפתרון פשוט כמו לסדר את הדברים מחדש בשלווה. זה עובד במיוחד כאשר האדם מסוגל להבין שיש לו מחלה שיכולה לעוות את מה שהוא רואה.

עם זאת, ייתכן שזה לא יספיק כדי להרגיע את האדם ולשמור על רוגע. לעיתים תצטרכו להתערב. שאלו אם יש משהו שהיה רוצה שתעשו. לדוגמה, אם הוא רואה חיות קטנות מתרוצצות, שוב, היו סקרנים בצורה רגועה: "האם עליי להוציא אותן מהחדר?", "רוצה שנלך לחדר אחר? אם נעשה זאת, הן יעלמו". היו יצירתיים. חשבו איך הייתם מתמודדים עם ילד קטן שמשחק ב"נדמה לי". המטרה שלכם היא לא להעמיד אותו על טעותו לגבי המציאות, אלא לשמור עליו רגוע, ללא פחד, ולהבטיח לו שהוא בטוח.

לבסוף, עלינו להזכיר מצב פחות נפוץ, אך קיים: הזיה שלילית. זה קורה כאשר אדם מסתכל ישירות על חפץ אך פשוט לא מסוגל לראות אותו. למשל, חוסר יכולת "לראות" את שלט הטלוויזיה, למרות שהוא מונח על השולחן, ממש מולו. תופעה זו הובילה משפחות רבות לחוויות מתסכלות של לקיחת יקירם לרופא עיניים במחשבה שיש בעיה בראייה, רק כדי לגלות שהראייה תקינה. למעשה, זהו ביטוי נוסף להפרעה במרכז הראייה במוח. מצב זה יכול להיות מתסכל מאוד עבור המטפל. הגישה הטובה ביותר היא להגיש להם את החפץ ברוגע. ברגע שתנחו את ידם אל החפץ, נראה שהם מסוגלים לראותו.

אלו רק כמה מהדרכים להתמודד עם הזיות "פשוטות" יותר. אם לקוראי בלוג זה היו הצלחות עם אסטרטגיות אחרות, אנא שתפו אותן במדור התגובות. וכמו תמיד, זכרו שה-Lewy Body Dementia Resource Center כאן עבורכם באמצעות קו הסיוע שלנו, כמו גם קבוצות התמיכה המקומיות והארציות שלנו עבור מטפלים ואנשים החיים עם LBD.