התמודדות עם הזיות ומחשבות שווא – חלק ב'

בבלוג הקודם בנושא הזיות ומחשבות שווא, עסקנו בטיפול בהזיות פשוטות ולא מפחידות ובדרכים למנוע החמרה של המצב. אך מה עושים כאשר האדם עם LBD חווה הזיה מפחידה ביותר, שמעצם טיבעה הופכת למחשבת שווא שחייבים לטפל בה ולהפיג אותה כדי לשמור על האדם רגוע ובטוח.

אדם הוזה רואה (או שומע, טועם, מרגיש) משהו שבמציאות אינו קיים. לרוב מדובר בראייה, אך גם חושים אחרים יכולים להיות מעורבים. מחשבת שווא היא אמונה שקרית לגבי מצב מסוים, שבה מחזיק האדם למרות כל הוכחה נגדית.

הזיות המלוות במחשבות שווא הן לעיתים קרובות מפחידות מאוד עבור אדם עם LBD. בשלב מאוחר של המחלה, בעלי האמין שמיטת בית החולים שלו היא סירה שעומדת לשקוע במים. החדר היה חשוך והוא התעורר לתוך החוויה המבעית הזו. במקרה, הדבר הראשון שעשיתי היה להדליק את כל האורות בחדר, והוא הסתכל סביב במבוכה. הוא עדיין פחד בהתחלה, אך נרגע בהדרגה כשהסתובבתי והצבעתי: "תראה, הנה השידה שלנו, והחלון החוצה, והכיסא", וכן הלאה. הוא הבין לאט שלא היו מים, ושהוא בחדר השינה שלו. תגובה זו מנוגדת לכל העצות הקודמות שלא לתקן את האדם לגבי הזיותיו. אך לעיתים פשוט מנסים משהו אינסטינקטיבי. אם האדם מבועת, עשו ככל יכולתכם כדי להרגיע אותו ולעזור לו להרגיש בטוח.

יש אנשים שיחוו דלוזיות (מחשבות שווא) פרנואידיות. פעם אחת בעלי התעקש שאראה לו את כרטיס הביטוח הלאומי שלי, תעודת הלידה וכדומה, כדי להוכיח מי אני, מכיוון שהיה משוכנע שאני גונבת ממנו כסף. בדרך כלשהי ידעתי שלהראות לו מסמכים לא יעזור, כי אז הוא יחשוב שאולי זייפתי אותם. במקום זאת, פשוט התיישבתי לידו והתחלתי בשקט לדפדף באלבום תמונות החתונה שלנו, כשאני מצביעה קודם כל על אנשים אחרים בתמונות ובסוף על שנינו. לא אמרתי שום דבר נוסף על כך שהוא צריך שאוכיח מי אני, אלא פשוט דיברתי על מי האנשים בתמונות: אחייניות ואחיינים, האחים שלנו וכדומה. הסחת הדעת עבדה.

פעם אחרת הוא התעקש שהוא עומד לעזוב את הבית שלנו. בטעות נקלעתי לוויכוח איתו, ואמרתי לו שחושך בחוץ, שלא בטוח לו לצאת לבד, וכן הלאה, תוך שימוש בהיגיון כדי להתווכח ולנסות לשכנע אותו. זה גרם לו לכעוס יותר ויותר עד שאמר, "אם תמשיכי להגיד את זה, אני אתן לך אגרוף לפנים. אני לא רוצה, אבל אני אעשה את זה". התגובה הראשונית שלי של להתווכח ולנסות לשכנע אותו שהוא לא יכול לצאת התבססה על הפחד ועל רמת הלחץ שלי. זה הוסיף אנרגיה שלילית לאינטראקציה והחמיר את המצב. פתאום, לא רק שהוא היה בדלוזיה שהוא לא בבית, אלא שגם נקלענו למאבק על שליטה.

אז שיניתי גישה והפכתי לשקטה מאוד. הפסקתי בשלווה ליצור קשר עין והבטתי בטלפון הנייד שלי כאילו אני קוראת משהו. הוא נאבק לקום על רגליו ופנה לאורך המסדרון לעבר חדר השינה, במחשבה שהוא עוזב את הדירה. הוא היה שם כ-5 דקות. כשחזר, כל האירוע הסתיים. הוא אמר בעליזות "שלום" כשנכנס לחדר. כמובן שלא היה לי מושג איך זה יתפתח, אבל זה בהחלט התחיל להיפתר ברגע שהפסקתי להיאבק. אז מנטרה קטנה, "אל תוסיפי אנרגיה שלילית למצב", יכולה להיות מועילה.

זה גם רעיון טוב שיהיו לך אדם אחד או שניים שאת/ה סומך/ת עליהם שיהיו לעזר ב"ארגז הכלים" של המטפל/ת שלך. אדם מוכר שמבין את המצב ויכול לבוא לביקור בזמן שאת/ה "רץ/ה לסידור" הוא מועיל מאוד. אמנם, לא לכולם יש את המזל שיהיה מישהו שיכול לעזוב הכל ולבוא לעזור, אבל אם יש לך, הסחת הדעת של אדם אחר יכולה לרוב להספיק כדי להפיג את המצב.

לבסוף, אין לי הוכחה רפואית לכך, אך שמתי לב, כמו מטפלים אחרים ב-LBD, שנראה שלדלוזיה יש מגבלת זמן והיא "נשרפת" מעצמה אחרי כ-30 דקות. אני לא יודעת אם זו עובדה אמינה באמת, אבל אם את/ה מתחיל/ה להבחין בדפוס כזה אצל יקירך, זה יכול לעזור לך להישאר רגוע/ה בידיעה ש"גם זה יעבור".

ישנן תרופות שניתנות כדי להקל על סוגים אלה של הזיות ודלוזיות. עם זאת, את ההחלטה לנסות טיפול תרופתי פסיכוטרופי יש לשקול בזהירות על ידי הנוירולוג של המטופל, שמודע במלואו לרצינות הכרוכה במתן תרופות אלו לאדם עם LBD. (למידע נוסף בנושא זה, אנא עיינו בפוסט בבלוג שלנו ממרץ 2021, כיצד תרופות אנטי-פסיכוטיות משפיעות על אנשים עם Lewy Body Dementia).

לסיכום: הדבר החשוב ביותר שיש לזכור כשעוזרים ליקירכם לעבור הזיה או דלוזיה קשה הוא להישאר רגועים ולדבר בשקט וברוגע. אל תוסיפו אנרגיה מיותרת למצב. ככל שתתווכחו יותר, כך המצב יחמיר. אסטרטגיות שיכולות לעזור הן הסחת דעת, התרחקות קצרה לחדר אחר, או פשוט לא להגיב לתוכן ולשנות נושא. זכרו שהמטרה שלכם היא לעזור ליקירכם להרגיש בטוח.

אנו מקבלים בברכה הערות ושאלות. מה עבד עבורכם? וזכרו, קו הסיוע שלנו זמין בכל יום.